שוקו חם ומתוק לסוף שבוע חורפי ונעים

הנה שוב חוזר לו החורף (לכאורה) ומה יותר כיף בחורף מאשר לצאת החוצה, לראות את הים הסוער, ללכת בגשם ולשמוח מזה שסוף סוף אפשר לצאת מהבית בלי להפוך לעיסה לחה ודביקה ובלי לחטוף מכות מהשמש הקופחת. טוב נו, אני יודע שאני חריג בקשר לזה, אז בשביל כל האנשים שאוהבים להיכנס מתחת לשמיכה בסוף נובמבר ולצאת מתישהו באפריל, אני מקדיש את הפוסט הבא. פוסט השוקו הגדול.

יש עדיות ארכיאולוגיות, שכבר ב 350 לפני הספירה, (לפי גרסאות מרחיבות, אפילו ב 1400 לפני הספירה) שתו במרכז אמריקה משקאות מבוססיי פולי קקאו מותססים. הקקאו היה תבוע כל כך עמוק בתרבות של מרכז אמרקה, עד שבשלב מסויים פוליו אפילו שימשו כמטבע. בני המאיה והאצטקים האמינו שלשוקולד יש כוחות אפרודיזיאקים, ושהוא נותן כח לשותים ממנו. הם היו מכינים משקה מר מאד, שהיה מבוסס מקקאו ומחית תירס. (עד היום אפשר למצוא משקאות בסיגנון הזה בדרום מקסיקו).

לפי הסיפורים של מתעדי הכיבוש הספרדי במקסיקו, מוקוסומה (הוא מונטזומה בהגיה אנגלית) היה צורך כחמישים קערות של קקאו מוקצף עם וניל ותבלינים שונים (מפורסמת במיוחד גרסה עם צ'ילי חריף) ביום. קולומבוס, לא הבין את הפוטנציאל המסחרי של הקקאו, ואירופה נאלצה לחכות עד שקורטז הגיע למקסיקו, נכנס לארמונו של מוקטסומה בציפיה למצוא שם זהב ואוצרות ונדהם לגלות רק מצבורים עצומים, של פולי קקאו. קורטז הביא את הקקאו לספרד ב 1528 ואלו "החביאו" אותו משאר אירופה לעוד כ 100 שנים. הספרדים היו הראשונים שהוסיפו סוכר למשקה. כמאה שנים לאחר מכאן, הנסיכה אן התחתנה עם לואי ה 13 מלך צרפת והביאה איתה את הקקאו לצרפת, האצולה הצרפתית התאהבה מיד במקשה והוא נהיה פופולרי מאד בקרבם.

אבל, הקקאו הזה עדין לא דמה כל כך למה שאנחנו מכירים היום.

דבר ראשון, הם לא היו מפרידים את השומן מהקקאו (מה שנקרא חמאת קקאו בימינו) ולכן היה מתקבל משקה שמנוני מאד ודבר שני, לא הוסיפו חלב למשקה.

ואז, ב 1815, הגיע קונרד ואן הוטן (אני מניח שהם הזה מוכר לחובבי קקאו) והמציא שתי המצאות חשובות מאד, שהשיקו את העידן המודרני של השוקולד. הוא שם את הקקאו עם מלח בסיסי, מה שייצר ריאקציה כימית, שהורידה את המרירות של הקקאו. בנוסף, הוא ייצר מוכנה שהפרידה את השומנים מהמשקה, מה שאיפשר לייצר שוקולד מוצק. הראשון להבין את זה היה יוזף פריי שב-1847 הבין שהוא יכל לייצר שוקולד מוצק, על ידי החזרה של חמאת הקקאו לתערובת וקירורה.וב 1875 הנרי נסטלה (מכירים?) ודניאל פיטר עירבבו עם המסה הזו אבקת חלב ויצרו את שוקולד החלב הראשון.

תהליך המודרניזציה של השוקולד הסתיים ב 1879 כאשר רודולף לינדט (גם אותו אי מניח שאתם מכירים) המציא מכונה, שתפקידה לחלק את חמאת הקקאו באופן שווה בין כל חלקי המסה, מה שמייצר שוקולד אחיד וחלק.

עוד לפני זה הבריטים והצרפתים, הפיצו את עצי הקקאו לכל חלקי האימפריה שלהם שהיו עם אקלים שאיפשר גילוד קקאו, ככה שהיום רוב ההקאו מגיעה בכלל מאפריקה.

ובכן, אחרי שדיברנו קצת על ההיסטוריה של השוקולד, בואו נדבר קצת על איך מכינים שוקו חם בבית.

יש המון דרכים לעשות שוקו חם, החל מעירבוב של שוקולית עם מים חמים וחלב ועד הכנה של משקה קקאו מרוכז ומריר. אני אישית לא אוהב שוקולית או נסקוויק וכו, אבל אלו מוצרים אהובים מאד על הרבה אנשים וקל מאד להכין מהם משקה. לדעתי כדי להגיע לתוצאה אופטימלית עם האבקות האלו, חייבים להשתמש רק בחלב ולא להתפתות להוסיף מים כדי לחסוך קצת בקלוריות.

עכשיו נישארנו עם שתי דרכים עיקריות להכין שוקו.

אחת, להכין שוקו מאבקת קקאו והשנייה, להמיס שוקולד מוצק, מריר או חלב (או אפילו שוקולד לבן) בחלב חם. צריך לקחת בחשבון, שכאשר ממיסים שוקולד בחלב, מתקבל משקה שמנוני יותר בגלל תכולת השומן הגבוהה יותר בשוקולד מאשר באקת הקקאו, והמשקה יתפרק די מהר.

נתחיל בהכנת משקה מאבקה.

ראשית, חשוב להשתמש בקקאו איכותי. אני הכי אוהב את הקקאו של ואן הוטן אבל כל קקאו הולנדי טוב יביא תוצאה טובה. אפילו קקאו של עלית מוציא תוצאה סבירה.

דבר שני, קקאו הוא לא קפה שחור, אי אפשר להכין משקה קקאו טוב כמו שמכינים קפה בוץ. התהליך חייב להיות דומה להליך של הכנת קפה טורקי בבישול.

דבר שלישי, אני חסיד גדול של שימוש בחלב, לא במים ולא בשמנת. הכנה של קקאו במים מביא למשקה חסר גוף והכנה בשמנת מביאה תוצאה כבדה מאד ויש דרכים אחרות (הסבר בהמשך) כדי להגיע למרקם סמיך.

למתכון הבסיסי שאני רוצה לחלוק איתכם נדרש ליטר של חלב, 150 גרם סוכר ושלוש כפות גדולות של אבקת קקאו. מכניסים הכל לסיר ובוחשים באופן תמידי על אש קטנה עד שמגיעים לסף רתיחה.

לגבי שוקו משוקולד. ממסים שוקולד בחלב חם ומוסיפים סוכר על פי הטעם, אפר להוסיף כאן את כל התוספות שאזכיר בהמשך. פשוט במקרה הזה יש לבשל את החלב עם התוספות לפני, (אבל בשום אופן לא להרתיח, או להגיע קרוב לרתיחה.) לסנן את החלב ואז להמיס בו את השוקולד.

מכאן אפשר להתחיל לשחק, לתבל, ולאלתר, ומה יותר כיף מתוספות ושדרוגים לשוקו?

הסוד הראשון הקטן שלי הוא וניל - מקל או תמצית איכותית. הוניל נותן ארומה נהדרת ומתחבר עם השוקולד בצורה מושלמת. תוספת אפשרית שנייה היא תמצית שקדים, שוב, לא השתמש בתמציות "בטעם" אלא במוצרים טובים שניתן להשיג בשווקים, חנויות המתמחות באפיה ולעיתים אפילו בסופר הקרוב לביתכם. תמצית שקדים תתן גוון של אייריש קרים לכל העסק. תוספת נוספת שאני מחבב היא פלפל שחור. לא בשביל החריפות אלא בשביל הארומה. שוקו עם ארומה עדינה של פלפל שחור זה דבר נפלא. חוואיג' לקפה גם הוא תוספת מעניינת וקפה בכלל הוא תוספת מבורכת לשוקו. אני ממליץ להוסיף כמה פולי קפה

(3-6) ל 3-5 דקות ולהוציא אותם אחר כך.

עוד תוספת נהדרת ואולי התוספת המסורתית מכולן היא צ'ילי יבש. המשקה הזה נפוץ מאד במרכז אמריקה ובדרך כלל באירופה מתייחסים אליו כ"שוקו אצטקי". אני מאד מאד ממליץ על שוקו עם צ'ילי למי שמסתדר עם חריף.

ועכשיו מתכון אחד אחרון, הגירסא החביבה על הכרסתנית - מתכון לשוקו עשיר וסמיך.

מחממים ליטר חלב עם 150 גרם סוכר, מקל וניל ושלוש כפות גדושות של קקאו. מכינים תערובת משני חלמונים עם כף קורנפלור וטורפים היטב. משווים טמפרטורות, מחזירים לאש ובוחשים כל הזמן עד לרתיחה. זה תהליך שמזכיר קרם פטיסייר אבל עם הרבה פחות קורנפלור וחלמונים, מה שנותן משקה סמיך ועשיר אבל עדין משקה ולא קרם. גם כאן, אם רוצים לתבל, מתבלים את החלב, מססנים ופשוט עושים את אותו התהליך.

עכשיו, אפשר להתרווח על הספה, להתכסות בשמיכה מלטפת, לשמוע את הגשם דופק על החלון ולחלוק מהאושר המתוק הזה עם האהובים שלכם. ספרו לנו איזה תוספת אתם אוהבים בשוקו שלכם?